"One Hundred Sunrises a Day" public art exhibition was part of “Cultural Touches” program – a series of events by Haifa-Boston Connection, presenting the cultural offerings of Ethiopians Israelis. The exhibition was posted in March 2021 across 100 municipal billboards around Haifa. Selected artworks turned the streets into an open art gallery, and briefly illuminated the urban space, like sunrises.

Curator: Valeria Geselev
Curatorial Advisors: Rachel Anyo and Shimon Wanda

Artists: Rachel Anyo, Jenet Belay, Rina Ingidau, KURATE group, Tal Magos, Elazar Tamano, Eldad Tarka, Shimon Wanda, Ephraim Wasse, Eden Yilma, Moran Yogev, Or Yogev

אודות התערוכה

תערוכת האמנות הציבורית "מאה זריחות ביממה" הוצגה במסגרת תכנית "נגיעות תרבות" של שותפות חיפה בוסטון – מפגשים להכרת תרבות יוצאי אתיופיה. התערוכה הופיעה לראשונה במרץ 2021 על גבי 100 לוחות מודעות עירוניים ברחבי חיפה. עבודות האמנות הנבחרות הפכו את הרחוב לגלריה הפתוחה בכל שעות היממה, והאירו את המרחב העירוני לזמן קצר, כמו זריחות.

אוצרת: ולריה גסלב
יועצים אומנותיים: רחל אניו ושמעון וונדה

אומנים: רחל אניו, ג'נט בלאי, רינה אנגדאו, קבוצת קרואטה, טל מגוס, אלעזר טמנו, אלדד תרקה, שמעון וונדה, אפרים ווסה, עדן ילמה, מורן יוגב, אור יוגב.

מפיקה: מור שהם
עיצוב גרפי: עופרי פורטיס והגר מסר
תלייה: הטוב בצפון
צילומי רפרודוקציה: אמיר דיב
תיעוד התערוכה: תום גביש
הפקת סרטי אמנים: גביש מדיה
אתר אינטרנט: גביש מדיה
נהג: בילאל חסנין
עריכה לשונית: טלי בלייכר
תרגום לאנגלית: נדב היידקר
תרגום לאמהרית: רובל טמסגן
הדפסה: אקסטרים די.פי.אי.

ולריה גסלב | Valeria Geselev

Curatorial Statement

we are winding, twisted.

we need winding and twisted ways

for us to travel straight.

you can develop habits of mediocrity

just by doing what is required.

creation should be new every time:

new in relation to the chaos that is there.

chaos is new all the time.

it is renewed every night.

creation must be re-born

with the new light

with the new dawn.

new every day.


but yesterday's standard is becoming

a part of today's chaos.

a strange alien language.

needing footnotes, explanations.

a rich forest of misunderstandings.

start again the new road at dawn.

yesterday's road has led

to yesterday's destination.

today is a new chaos.

a new journey. a new city.

needing new paths. and new standards.

This excerpt from a poem by Ben Okri aptly expresses my aims in the ‘One Hundred Sunrises a Day’ exhibition and what motivates me as a curator: to reimagine my city, the role of art in my society and the public discourse about identity politics in my language.

In our exhibition the city and society within it are both undergoing art therapy to treat identities in crisis.

The strategic approach is nostalgic futurology. By winding ways we travelled through time, between past and future, and searched for ‘the new city’. Municipal notice boards – abandoned in favour of sponsored advertising on social media and left bare outdoors, for us to ignore on our way to the corner store – now take on the new role of an open urban gallery. The city is expanding its scope of operation – beyond sewage, parking and fireworks – to the spirit and soul of the society residing within it. The future here is made up of the past, just rearranged. Movement in the public space is also going back to the future: notice boards invite passers by to pause, to linger, to be curious and to turn their gaze from the tiny screen to the street around them.

Art is a connecting thread here between the city and identity, and it too faced fundamental questions. This exhibition did not come out of the museum. It never visited there in the first place. It was created for the public sphere, out of reflection on aesthetics and the discussions we'd like to develop on this vital platform. We didn't icopy-paste an exhibition from overseas or some gallery. We curated it from what was missing in the urban sphere.

And what's missing in this lovely city of ours are narratives, names and expression by sections of the population who weren't sitting at the table when the names of streets and squares were allocated. In March 2021 my city Haifa changed not only because art appeared in spaces dedicated for advertisements. The city changed because it gave room and attention to faces and voices that do not take up space in the public sphere.

The social identity we've investigated in the exhibition also moved in winding ways: from Beta Israel to Afrofuturism, from Ethiopian Jewry to Ethio-Israelis, or just Blackness. No self-definition repeated itself among the artists taking part in the exhibition. We embraced this Rashomon of versions along the range of artistic styles and techniques, and attempted to reflect this complexity in the collection of artworks. Perhaps not coincidentally the title of the exhibition sounds like a collection of short stories. This exhibition does not represent, it tells stories.

These three strands – the city, identity and art – have roamed together not just through time but in the great wide world. The city has compared itself to Tel Aviv, to Berlin, to Beirut or to Cape Town, depends who you ask. The identity strolled between the villages of Ethiopia, the camps of Sudan, absorption centres, housing projects and the demonstrations in Minnesota to the Hollywood future in which black superheroes are just superheroes. And art, inspired by movements such as South African #rhodesmustfall and American For Freedoms, has returned to its sources in a new riding hood, to serve as an essential tool for social reconstruction.

The result is an experiment. What would happen if.

The result is a protest. It says what's sick of not being said.

The result is a research. It sets out to learn and to explore.

David Harvey wrote, 'The right to the city is far more than the individual liberty to access urban resources: it is a right to change ourselves by changing the city.'

I've changed while curating change in my city. I've learned a lot about the society I live in, my profession and the opportunities treasured within it. I've changed stances, come to understand processes differently. I presume every one who laboured over this exhibition changed in the process,even if just a little bit. Because as Harvey goes on to write, the right to the city is a common rather than an individual right, ‘since transformation inevitably depends upon the exercise of a collective power to reshape the processes of urbanization.'

I am full of gratitude for the people who walked by my side down this new road at dawn. As Ben Okri expressed so well, ours was a winding and twisted path. Creation is also renewal, an emergence from the familiar, and it's challenging because we're used to holding onto the familiar even when it's not working. In the process of working on the exhibition we grappled with the need to redefine the rules of the game between us, a game we all took far too seriously. Only thanks to the meeting between us – the artists, municipality, the third sector and businesses – and thanks to the joy of creation that flowed behind the scenes, was a path paved to something so surreal, so necessary and so wonderful, like one hundred sunrises a day.

There's no other option but to end with a quote from a song by Nina Simone:

There's a brand new mornin'
Rising clear and sweet and free
There's a new day dawning
That belongs to you and me

Yes a new world's comin'
You know the one I'm talking about
The one we'd had visions of
And it's comin' in peace, coming in joy
Comin' in love

Valeria Geselev,

דבר האוצרת

אנחנו מסורבלים, מפותלים.

אנחנו צריכים דרכים מסורבלות ומפותלות

כדי לנוע ישר.


אתה יכול לפתח הרגלים של בינוניות

רק על ידי ביצוע הנדרש.

יצירה צריכה להיות חדשה בכל פעם:

חדשה ביחס לכאוס שישנו שם.

הכאוס הוא חדש כל הזמן.

הוא מתחדש בכל לילה.

יצירה חייבת להיוולד מחדש

עם האור החדש

עם השחר החדש.

חדשה כל יום.


אבל הסטנדרט של אתמול הופך להיות

חלק מהכאוס של היום.

שפה זרה מוזרה.

הזקוקה להערות שוליים, להסברים.

יער עשיר של אי הבנות.

התחילי שוב בדרך החדשה עם שחר.

הדרך של אתמול הובילה

ליעד של אתמול.

היום הוא כאוס חדש.

מסע חדש. עיר חדשה.

הזקוקה לנתיבים חדשים. ולסטנדרטים חדשים.

הקטע הזה, שתרגמתי משירו של בן אוקרי, מבטא היטב את הכוונות שלי בתערוכה "מאה זריחות ביממה" ואת מה שמניע אותי בפעילותי כאוצרת: ליצור מחדש את העיר שלי, את מקומה של אמנות בחברה שלי ואת השיח הציבורי סביב פוליטיקת זהויות בשפה שלי.

בתערוכה שלנו העיר והחברה שבתוכה שתיהן עוברות טיפול באומנות לריפוי זהויות במשבר.

האסטרטגיה היא עתידנות נוסטלגית. בדרכים המפותלות נסענו בזמן, בין העבר לבין העתיד, וחיפשנו את "העיר החדשה". לוחות המודעות העירוניים, שנזנחו לטובת פרסום ממומן ברשתות החברתיות ונותרו עירומים במרחב, כביכול כדי שנתעלם מהם בדרך למכולת, מקבלים עתה תפקיד חדש של גלריה עירונית פתוחה. העיר מרחיבה את פעילותה – מעבר לתשתיות הביוב, החניה והזיקוקים – אל הרוח והנפש של החברה היושבת בתוכה. העתיד כאן מורכב מהעבר, רק מאורגן אחרת. התנועה במרחב גם היא חוזרת אל העתיד: לוחות המודעות מזמינים את עוברי האורח להתעכב, להשתהות, להסתקרן ולהחזיר את המבט מהמסך הקטן אל הרחוב סביבם.

האמנות היא כאן החבל המקשר בין העיר לזהות, וגם היא נשאלה שאלות יסוד. התערוכה הזאת לא יצאה מהמוזאון. היא לא ביקרה שם מלכתחילה. היא נוצרה למען המרחב הציבורי, מתוך המחשבה על האסתטיקה והשיחה שברצוננו לפתח על במה חשובה זו. לא העתקנו תערוכה מחו"ל או מאיזו גלריה. גיבשנו אותה כמענה למה שחסר במרחב העירוני.

מה שחסר בעיר הנפלאה שלנו הם נרטיבים, שמות וביטויים של קבוצות באוכלוסייה שלא היו מסביב לשולחן כשחילקו את שמות הרחובות והכיכרות. במרץ 2021 העיר שלי השתנתה לא רק משום שאמנות הופיעה בה במקום המיועד לפרסומות. העיר השתנתה משום שהנכיחה פנים וקולות שאינם תופסים מקום במרחב.

הזהות החברתית שחקרנו בתערוכה נעה גם היא בפיתולים: מביתא ישראל לאפרופוטוריזם, מיוצאי אתיופיה לאתיו-ישראליות, או פשוט שחורוּת. שום הגדרה עצמית לא חזרה על עצמה בקרב האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה. את רשומון הגרסאות הזה חיבקנו, וכמותו גם את מגוון הסגנונות האמנותיים והטכניקות, ואת המורכבות הזאת התאמצנו לשקף בתמהיל העבודות. אולי לא במקרה שם התערוכה מזכיר אוסף סיפורים קצרים. התערוכה הזאת אינה מייצגת, היא מספרת.

שלוש הצלעות הללו – עיר, זהות ואמנות – טיילו יחד לא רק בזמן, אלא גם ברחבי תבל. העיר השוותה את עצמה לתל אביב, לברלין, לביירות או לקייפטאון, תלוי את מי שואלים. הזהות נעה בין כפרי אתיופיה, מחנות סודן, מרכזי הקליטה, בנייני הרכבת וההפגנות במינסוטה ואל העתיד ההוליוודי, שבו "גיבורי-על שחורים" הם פשוט "גיבורי-על". והאמנות, בהשראת תנועות כמו הדה-קולוניזציה הדרום אפריקנית ו-For Freedoms האמריקנית, חזרה באדרת חדשה אל המקורות, לשמש כלי חיוני לתיקון בידי החברה.

התוצאה היא ניסוי. מה יקרה אם.

התוצאה היא מחאה. היא אומרת את מה שנמאס לו לא להיאמר.

התוצאה היא מחקר. היא יוצאת ללמוד ולגלות.

 דיוויד הארווי כתב: "הזכות לעיר היא הרבה יותר מחירות הפרט לנגישות אל המשאבים העירוניים. זו הזכות לשנות את עצמנו באמצעות שינוי העיר". אני השתניתי בעודי אוצרת שינוי בעיר שלי. למדתי המון על החברה שאני חיה בה, על המקצוע שלי ועל האפשרויות הטמונות בו. שיניתי עמדות, הבנתי תהליכים אחרת. אני מניחה שכל מי שעמל על התערוכה הזו השתנה בתהליך, ולו במעט. כי כמו שהארווי ממשיך לכתוב, הזכות לעיר היא זכות משותפת יותר משהיא פרטית, כי "השינוי תלוי, באופן בלתי נמנע, במימוש כוח קולקטיבי לעצב מחדש את תהליך העיור".

אני מלאה תודה לאנשים שהלכו לצידי בדרך החדשה עם שחר. כמו שאוקרי מיטיב לתאר, הדרך שלנו הייתה מפותלת ומסורבלת. יצירה היא התחדשות, היא יציאה מהמוכר, וזה מאתגר, כי אנחנו רגילים להיאחז במוכר גם כשהוא לא עובד. בתהליך העבודה על התערוכה התמודדנו עם הצורך להגדיר מחדש את כללי המשחק בינינו, משחק שכולנו לקחנו ברצינות יתרה. רק הודות למפגש בינינו – האמנים, העירייה, המגזר השלישי והעסקים – והודות לחדוות העשייה שזרמה מאחורי הקלעים, נפלסה הדרך למשהו כה סוריאליסטי, כה נחוץ וכה נפלא, כמו מאה זריחות ביממה.

אין ברירה אלא לסיים בציטוט משירה של נינה סימון, בתרגום חופשי שלי:

הינה בוקר חדש לגמרי

עולה צלול ומתוק וחופשי

הינה יום חדש עולה

השייך לך ולי

כן, עולם חדש מגיע

אתה יודע על מה אני מדברת

זה שהיו לנו חלומות עליו,

והוא מגיע בשלום, מגיע בשמחה

מגיע באהבה



ולריה גסלב, אוצרת

רשימת קריאה ושמיעה מומלצת, שליוותה את התהליך    

"New World Coming", Nina Simone

"Times They Are a Changing", Nina Simone

"The Revolution Will Not Be Televised", Gil Scott-Heron

"Can God Rewind", Yossi Wasse

הנזיר והאריה: אמנות אתיופית חזותית עכשווית בישראל, בעריכת טל דקל, אפרת ירדאי, אסתי עלמו וקסלר ושולה קשת (קשי)

"The Ruin and The Forest", Wild, Ben Okri

"The Right to The City", David Harvey

The Complete Poetry, Maya Angelou

Marcovaldo, Italo Calvino ("Mushrooms in the city")

Invisible Cities, Italo Calvino

System Error: Art as a Space to Produce What We Would Never Have Thought We Needed,

Iolanda Pensa

Temporary Spaces of Joy and Freedom, Leanne Betasamosake Simpson and Dionne Brand

Boston Haifa Connection

Haifa Boston Connection -CJP has been operating in Haifa for over 3 decades, with the aim of strengthening and developing ties between Israel and the Diaspora, at the community and personal level.

The programs led by the Haifa Boston Connection operate under Jewish values of justice and tolerance, and all of the  activities are carried out in full cooperation with the Haifa Municipality, and dozens of volunteers from the Jewish community in Boston and among the residents of Haifa.

The Shared Society Committee of the Haifa Boston Connection works to promote a more equal Israeli society, based on mutual respect and understanding, by investing in various populations in Haifa.

In 2015, the committee members initiated the "Cultural Touches" program out of a desire to develop multicultural sensitivity, remove social barriers and expose Ethiopian culture to the residents of Haifa.

The program seeks to uncover the rich culture and history of Ethiopian Israelis through diverse cultural events: poetry and dance performances, film and theater, art exhibitions as well as lectures and discourse.

"Cultural Touches" events celebrate the unique contribution of Ethiopian Israelis to Israeli society and generate recognition and pride in this culture.

The exhibition "100 Sunrises a Day" is a festive development of the "Cultural Touches" events, aims to present a diverse and dignified presence of artworks, by young artists.

Haifa Boston Connection would like to thank the partners in the production of the exhibition: The Haifa Municipality, curator Valeria Geselev, art consultants – Rachel Anyo and Shimon Wanda, the participating artists, the "KURATE" project, the designers Ofri Fortis and Hagar Messer, Gavish Media and more.


שותפות חיפה בוסטון

שותפות חיפה בוסטון – הפדרציה היהודית של בוסטון (CJP) פועלת בחיפה מעל 3 עשורים, במטרה לחזק ולפתח את הקשרים בין ישראל והתפוצות, ברמה הקהילתית והאישית.

הפרויקטים אותם מפעילה השותפות פועלים תחת ערכים יהודיים של צדק וסובלנות, וכל פעילותה של השותפות מתבצעת תוך שיתוף פעולה מלא עם עיריית חיפה, ועשרות מתנדבים מהקהילה היהודית בבוסטון ומקרב תושבי העיר חיפה.

ועדת Shared Society  בשותפות חיפה בוסטון פועלת לקידום חברה ישראלית שוויונית יותר, המבוססת על כבוד והבנה הדדית, על ידי השקעה באוכלוסיות שונות בחיפה.

בשנת 2015 יזמו חברי הוועדה את תכנית "נגיעות תרבות" מתוך רצון לפתח רגישות רב תרבותית, הסרת מחסומים חברתיים וחשיפת התרבות האתיופית לתושבי חיפה.

התכנית מבקשת לחשוף את התרבות וההיסטוריה העשירה של יוצאי אתיופיה באמצעות אירועי תרבות מגוונים: מופעי שירה ומחול, קולנוע ותיאטרון, תערוכות אמנות וכן הרצאות ושיח.

אירועי "נגיעות תרבות" חוגגים את התרומה הייחודית של יוצאי אתיופיה לחברה הישראלית ומייצרים הכרה וגאווה בתרבות זו.

התערוכה "100 זריחות ביממה"  היא התפתחות חגיגית של אירועי "נגיעות תרבות", ומטרתה הנכחה מגוונת ומכובדת של יצירות אמנות, פרי יצירתם של אמנים צעירים.

שותפות חיפה בוסטון מבקשת להודות לשותפים להפקת התערוכה: עיריית חיפה, האוצרת ולריה גסלב, יועצי האמנות- רחל אניו ושמעון וונדה, האמנים המשתתפים, מיזם "קוראטה", המעצבים עופרי פורטיס והגר מסר, גביש מדיה ועוד.


Haifa Municipality

Haifa is shining, "100 sunrises a day" is an outdoor exhibition showcasing the beautiful Haifa. Haifa of multiculturalism, diversity, beauty and power. The Covid- 19 period brought with it opportunities to produce a different culture and art, to use the urbanity and uniqueness of the city and to create culture accessible by various means.

This exhibition is a new way of displaying art outside the confines of the museum and the computer screen. It is natural that the city of Haifa will host this unique exhibition, as Haifa holds the status of "Israel's multicultural capital" and, together with the "Haifa-Boston Connection", leads a policy for the absorption and optimal integration of Ethiopians in the city.

We are proud to use the municipal billboards as "talking walls" and as a municipal gallery, to which thousands of residents are exposed every day.

Dear Haifa residents and visitors, we invite you to enjoy the outdoor exhibition and tour beautiful Haifa.

עיריית חיפה

חיפה זורחת , "100 זריחות ביממה" היא תערוכת חוצות המציגה את חיפה היפה. חיפה של רב תרבותיות, גיוון, יופי ועוצמה. תקופת הקורונה הביאה עמה הזדמנויות לייצר תרבות ואומנות אחרת, להשתמש בעירוניות ובייחודיות של העיר ולהנגיש תרבות איכותית באמצעים מגוונים. 

תערוכה זו מהווה דרך חדשה להצגת אומנות מחוץ לגבולות המוזיאון ומסך המחשב. טבעי הוא כי העיר חיפה תארח תערוכה ייחודית זו, שכן חיפה מחזיקה במעמד "בירת הרב-תרבותיות של ישראל" ומובילה יחד עם "שותפות חיפה-בוסטון", מדיניות לקליטה ולשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה בעיר".

אנו גאים להשתמש בלוחות המודעות העירוניים כ"קירות מדברים" וכגלריה עירונית, שאליה נחשפים מדי יום אלפי תושבים. 

חיפאים ומבקרים יקרים אנו מזמינים אתכם ליהנות מתערוכת החוצות ולסייר בחיפה היפה.